החוק הישראלי הפך את המונח "תביעת דיבה" לחלק בלתי נפרד מחוק לשון הרע.
בשל כך, בימינו שני המונחים משמשים כדי לתאר סיטואציה כמעט זהה – בה פורסמו דברים פוגעניים כנגד אדם, עסק, או ארגון, כאשר הפרסום הסב, או עלול היה להסב להם נזק.
אז למה בכל זאת יש שני מונחים שונים בתחום זה ומה מקורם?
הוצאת דיבה – מונח שגור ומוטעה?
בבואכם לפתחו של עורך דין לשון הרע, לצורך הגשת תביעה, או התגוננות מפני תביעה בגין עבירת לשון הרע, אתם ודאי נוטים להשתמש במונח השגור: "תביעת דיבה", אבל האם אתם יודעים מה משמעות המונח?
הבדלים לפי ההלכה
ההלכה היהודית מבחינה באופן מובהק בין שני המונחים באופן הבא:
לשון הרע משמעה דיבור אשר נוגע לדברי אמת, אך הוא עלול לפגוע, או שהוא פוגע באדם, בין אם במכוון ובין אם בהיסח הדעת.
מנגד, לפי ההלכה, הוצאת דיבה משמעה פרסום דברי שקר, אשר מטרתם לפגוע באופן מכוון.
על פי ההלכה, זוהי עבירה כה חמורה עד כי דינה על פי המסורת היה מוות.
הבדלים לפי המשפט הישראלי המודרני
לפי המשפט הישראלי, המונח "דיבה" נכנס לתוך המסגרת הכללית של חוק איסור לשון הרע, אשר מטרתו להגן על אדם, עסק, חברה, גוף או ישות, מפני הפצת אמירות פוגעניות, בין אם מדובר באמת ובין אם מדובר בדברי שקר.
על הגדרה זו ניצבים כמה תנאים, אחד מהם קובע כי האמירה נחשבת עבירה על החוק אם אין בה עניין לציבור, שני בודק אם הוכח כי הדברים פגעו, או היו יכולים לפגוע בתובע וכן הלאה.
התנגשות בין שני עקרונות מנחים במשפט הישראלי
החוק בישראל מגן על כבודו וחירותו של הפרט, כמו גם על זכותו להתפרנס, לחיות בביטחון ועוד.
משום כך, חוק איסור לשון הרע הוא אחד מאבני היסוד בחברה הישראלית, אבל כך גם לגבי חופש הביטוי.
זהו ערך בסיסי וחשוב במשפט ובחוק הישראלי ולכן, כאשר בית המשפט נאלץ לפסוק בנושא, הוא מתייחס בכובד ראש לתביעה ואינו ממהר לפסוק כי אכן בוצעה עבירת לשון הרע, אלא אם יש בידי התובע כל ההוכחות הרלוונטיות.
בין היתר, כדי להוכיח כי אכן בוצעה עבירת לשון הרע, תצטרכו להציג הוכחות כי הפרסום נעשה מתוך כוונה מודעת לפגוע, כי פורסם דבר שקר וכי בפרסום לא היה עניין לציבור. גם חלק מהנושאים הללו, אם תצליחו להוכיח אותם כראוי, עשוי להביא לזכייתכם בתביעת לשון הרע.
לסיכום
כפי שניתן לראות, תביעת לשון הרע, או תביעת דיבה, היא תביעה מורכבת, אשר יש להתכונן לקראתה כראוי, להכין הוכחות ועדויות שיוכיחו את טענותיכם, בעזרת עורך דין מתאים, גם אם בימינו משתמשים במונחים הללו באופן בלתי מדויק.
